עובדים איתי

דתיות עירונית או עירוניות דתית: מחקר על הקשר שבין דת וערים

דר' מוריאל רם (פוסט דוקטורט)תמונה של מוריאל

המחקר מבקש לנתח את האופן בו שינויים סוציו-פוליטים במרחב האורבני משפיעים על מוסדות דתיים. הנחת היסוד של המחקר הנה שהספרות התכנונית והסוציולוגיה האורבנית לא הקדישו מספיק תשומת לב לאופן בו מוסדות דתיים משמשים כמרחב ציבורי משמעותי עבור קהילות שונות וכי יש צורך משמעותי בניתוח ולימוד האופנים בהם מרחבים אלו מושפעים משינויים במציאות המרחבית של העיר. על מנת לעשות זאת מתמקד המחקר בבית הכנסת השכונתי אשר מוקם, מתוחזק ומשמש קהילות מהגרים יוצאי צפון אפריקה בעכו. זאת משום שכעיר מעורבת בעלת עבר היסטורי עשיר הקודם להיסטורית התכנון המדינתית, כמקום שקלט מספר גדול של מהגרים יהודים מארצות שונות, וכמרחב שבשנים האחרונות עובר שינוי דמוגרפי משמעותי מספקת עכו קרקע עשירה מאפשרת לבחון מספר היבטים חשובים הנוגעים למחקר.

במוקד המחקר עומדים שני טיפוסים מרכזיים של בתי כנסת קהילתיים הנמצאים בשכונות בהם המרקם הקהילתי-דמוגרפי עובר שינוי משמעותית. הראשון, אור תורה, הינו בית כנסת יחסית גדול אשר הוקם על ידי יוצאי טוניס בשנות החמישים ומושך אליו מספר גדול של מבקרים ומתפללים, בין השאר בזכות עבודות הפסיפס ויצירות אמנות שונות שמעטרות אותו. השני, שערי שמיים, ממוקם בתוך מקלט ציבורי מתחת לבלוק מגורים ומשרת בעיקר את דיירי הבניין. הוא הוקם בשנות השבעים על ידי קבוצה קטנה של עולי מרוקו אשר משתמשים במקלט עד היום כמרחב התפילה שלהם. העובדה שמדובר בשני מקרים קוטביים: מחד מבנה ציבורי גדול אשר נבנה מלכתחילה כבית כנסת ומקלט ציבורי שהוסב באופן ארעי למרחב תפילה, מייצגים את מנעד האפשרויות שבתי כנסת כאלו מייצגים כמוסדות חברתיים ומאפשרים לנו הבנה בהירה יותר של תפקידיהם המשתנים של מוסדות דת במרחב הציבורי של העיר.

 

עירוניות בנקודת המפגש שבין תאטרון מרחב, וציבור – העיר עכו כמקרה בוחן 

שרון יאבו איילון (דוקטורט, מנחה ראשית פרופ' טלי אלון)

תמונה של שרוןהמחקר המוצע ידון במושג העירוניות וישאל איזה סוג עירוניות צומחת בנקודת המפגש שבין מרחב עירוני, תאטרון כאמנות מתערבת במרחב הציבורי, והציבוריות השוררת בישוב. המחקר יתמקד בעכו, עיר פריפריאלית מעורבת בישראל, אשר לאורך שנים מתקיימים בה אירועי תאטרון. בכוונתי לבצע מחקר איכותני, שיתעד, ינתח ויתמקד בחמש זירות תאטרון בעיר: 1. פסטיבל עכו לתאטרון אחר  2. המרכז לתאטרון עכו ובו תכנית מנויים לתאטרון שוליים ופסטיבל שנתי להצגות יחיד בערבית (מסחריד) 3. אודיטוריום/מתנ"ס עכו אשר מקיים קבוצת תאטרון קהילתי שכוללת שחקנים חובבים מכל הגילאים, וחוגי תאטרון לילדי בי"ס 4. החוג לתאטרון במכללה האקדמית גליל מערבי ובו מגמת תאטרון קהילתי במסגרתה בוחנים הסטודנטים את הקשר בין התאטרון לחברה באמצעים אקדמיים ובפרויקטים בקהילה המקומית בעכו. 5. מגמת תאטרון בבית ספר תיכון אורט דרסקי.

במחקר זה עכו תהווה זירת חקירה אך עיקר האתגר הוא בקידום ארגז הכלים התיאורטי אשר עוסק בסוגיות אלה.

מהפרספקטיבה של בינוי ערים, אמנות ציבורית פוענחה בתוך גוף הידע של התחדשות עירונית. המחקר האקדמי בחן אמנות ציבורית במדדים של הצלחה עירונית תוך התמקדות ביכולתה ליצור שינוי עירוני וחברתי. כוונתי במחקר זה לדון באמנות ציבורית מחוץ למסגרת שיח זו ולהעמיד במרכז החקירה את העירוניות כמושג. בעבודה ייבחן המרחב העירוני של העיר עכו כפי שהוא מתהווה תחת פעולה אמנותית עם ובתוך חברת תושבים-אזרחים החולקים  מרחב עירוני מעורב ומלא מתחים.  עכו תשמש כמסגרת פרשנות מחקרית בה יבחן מושג העירוניות בנקודת המפגש שבין שלושה עולמות תיאורטיים: אמנות מתערבת, מרחב, וציבוריות.

עכו היא עיר היסטורית, עיר מעורבת עם מורכבות אתנית וחברתית, עיר פריפריה, עיר מגוונת מבחינה אורבנית. פסטיבל עכו לתיאטרון אחר, המתקיים בעיר מידי שנה בחול המועד סוכות, משמש כר נרחב לבחינת אירועי אמנות במרחב הציבורי ותרם לפיתוח סצנת אמנות ציבורית בעיר.

תרומתו של המחקר המוצע בהרחבת השיח אל מחוץ לדיון בהתחדשות העירונית ובפיתוח התיאורטי של מושג העירוניות ושל האופנים שבהם תאטרון כפעולה אמנותית מתערבת מעצבת עירוניות. המחקר יקשור בין אמנות מתערבת לבין מושגים המעצבים את תקופתנו, מרחב, מקום, ציבור וציבוריות וישאל איזו סוג עירוניות נוצרת בנקודת המפגש שביניהם. תרומתו העיקרית של המחקר בשילוב הדיון הפילוסופי, סוציולוגי, ופוליטי בשיח  התכנון העירוני.

גוף הידע התיאורטי ותכניות ההתחדשות העירונית המקובלות, צמחו בעולם המערבי, המחקר יבחן כיצד תיאוריות אלו שהועתקו והודבקו לכאן, כעין נוסחאות להצלחה, מתקבלות בזירה המקומית, המזרח התיכון ועכו בתוכו. תרומה נלווה של המחקר תהיה בבחינת משמעותן במרחב, במקום ובציבור הזה.

העיר צפת: בין 'מרכזיות דתית' ל'פריפריה מדינתית'

נגה שני (מאסטר)

אחדתמונה של נגה שני מהמאפיינים הבולטים של ערי קודש היא עובדת היותן ערים מרכזיות. ערי קודש הן מוקד עליה לרגל וככאלו הן מהוות אבן שואבת מבחינה כלכלית, פוליטית וחברתית. ערי הקודש מחברות בין העולם הגשמי לעולם הרוחני ובכך יוצרות מקום ייחודי, המושך עולי רגל ותיירים כאחד. למרות האמור לעיל, במהלך שישים ושש שנות קיומה של מדינת ישראל חלה נסיגה משמעותית במעמדן של ערי הקודש. מערים מרכזיות הפכו ערי הקודש לערים פריפריאליות.

באמצעות מחקר בקרב קהילת חסידי ברסלב בעיר צפת, אני מציעה ניתוח ביקורתי על המושגים 'מרכז' ו'פריפריה' ועל השימוש שנעשה בהם כדי להגדיר יחסים בין ערים במדינת ישראל. המחקר טוען כי על אף ש'מרכז' 'ופריפריה' הן קטגוריות יחסיות ותלויות תרבות, הרי שניטל מהן אופיין היחסי והן הפכו לקטגוריות אובייקטיביות אשר חורצות ומשעתקות את מעמדן של ערים בישראל. מדידת ערי הקודש באמצעות פרמטרים, אשר שמים במרכז את שוק העבודה ואת ההשכלה האקדמאית-חילונית, מייצרת תמונת מצב של כישלון ושוליות עבור ערים אלו ונוטלת מהן את מרכזיותן, תכונתן העיקרית.

באמצעות שימוש בכלים ביקורתיים, בחנתי במחקר זה את מעמדן של ערי הקודש במדינת ישראל, המהוות בעת ובעונה אחת 'מרכז דתי' ו'פריפריה מדינתית'. במרכז המחקר עומדות שתי טענות מרכזיות, המוצגות בשני פרקי הממצאים: בפרק הממצאים הראשון מצאתי כי קהילת ברסלב בעיר עוסקת ב'עבודת המקום' בשני מובניו של המושג: עבודה אמונית תורנית ועבודת מרחבית-עירונית. מחד גיסא משמרת ה'עבודה' שמבצעים חסידי ברסלב המתגוררים בעיר את קדושתה ואת מרכזיותה הדתית של עיר הקודש ומאידך גיסא מעודדת אותה 'עבודה' עצמה, אשר אינה מתבצעת בשוק העבודה, את הפיכתה של עיר הקודש לעיר פריפריאלית ברמה המדינתית. זאת אומרת שהמרכזיות הדתית והפריפריאליות המדינתית של צפת אינם רכיבים סותרים המקיימים מתח ביניהם – אלא תהליכים המשפיעים זה על זה: ככל שעיר הקודש הופכת למרכזית יותר עבור הציבור המאמין, כך היא הופכת להיות פריפריאלית יותר בקנה המידה המדינתי.

בפרק הממצאים השני מצאתי כי חסידות ברסלב מקיימת קשרים הדוקים ומשמעותיים עם קהילות יהודיות ברחבי העולם וכי מערכת קשרים זו מייצרת זהות צפתית, בקרב אותן קהילות. מצאתי כי ערי הקודש בכלל וצפת בפרט, בדומה ל'ערי עולם', מקיימות קשרים אינטנסיביים, חוצי גבולות עם פרטים וקהילות. מכאן שבדומה ל'ערי עולם', ניתן לבחון את מעמדה של צפת לא רק בגבולות מדינת הלאום אלא גם בזירה הגלובאלית. בדומה ל'עיר העולם' גם צפת מעודדת תנועה ועלייה לרגל, גם היא נמצאת על רשת של חילופי כספים ורעיונות, גם היא מעניקה מעגל שייכות עוצמתי לתושביה וכמו 'עיר עולם' גם היא מהווה עיר מרכזית.

תואר בהנדסה, עבודה במלצרות: כישלונות והצלחות בהמרת הון – המקרה של אינטל וקריית גת

נדב פן (מאסטר)

מחקר זהתמונה של נדב פן, בהמשך למסורת של הסוציולוגיה האורבנית, מבקש לבחון את האופנים בהם הפיתוח האזורי, חמישה עשר שני   ם לאחר שהחל, פוגש את התושבים עצמם ומחולל שינוי בחייהם. זאת אומרת, המחקר יעסוק ביכולתם של תושבי קריית גת לנצל את המשאב שהוא "אינטל קריית גת" במונחים של הון (על סוגיו השונים) ולהמיר את ההון הנרכש לסוגי הון אחרים כשלב הכרחי בביצוע של מוביליות חברתית. בשונה ממחקרים כלכליים המתמקדים בתועלות המקרו כלכליות של פיתוח אזורי, המחקר יבאר את הפער שבין הפיתוח האזורי כלכלי (ברמת המקרו) לבין מצבם של התושבים. המחקר יתמקד בצעירים מקרית גת ומבחינה מתודולוגית ישען על שתי רגליים: מחקר כמותני המנתח במונחים קטגורים את אתגר המרת ההון  ואתנוגרפיה של מפגשי הכוונה וייעוץ לצעירים. המחקר האתנוגרפי יבחן את הדיאלוג בין מוסד מדינתי מייעץ לבין צעיר קריית-גתי לפי תפיסת ה Embodiment of Institutions, מתוך המפגשים נבקש לייצר גוף ידע בנוגע ליכולות המרת ההון של תושבי קריית גת (Mountz, 2004), לשני מושגים אלה אתייחס בהרחבה בהמשך.

 

ארכיטקטורה שקדמה לשיח: הערים החדשות כמרחב מאפשר – נצרת עילית כמקרה בוחן

ימית לזימי (מאסטר. מנחה ראשית פרופ' אלונה ניצן שיפטן)תמונה ימית

מטרת המחקר היא להאיר זווית מבט שונה וייחודית בבחינה של הערים החדשות בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל. במחצית השנייה של המאה העשרים, כחלק מן התרבות האדריכלית הצומחת במערב אירופה מתהווה רעיון "הערים החדשות" במקביל לכינונה של מדינת הרווחה. תופעת ייסוד הערים החדשות, אשר עמדה במרכזה של תכנית שרון בולטת בישראל במיוחד, בשל משמעותו של הפרויקט בעיצוב המרחב הבנוי של מדינת ישראל. לאחר מלחמת העצמאות, המנדט הפוליטי מתווה היגיון של אספקת דיור כחלק מאמצעי השיקום והניסיונות לספק קורת גג להמוני המהגרים, יחד עם הרצון לקביעה טריטוריאלית. תפיסה זו שהנחתה את התכנון בשנות החמישים הייתה חלק מאידיאת ה"יהודי החדש", ייצגה את ההגמוניה הסוציאל ריאלסטית, הצליחה להכתיב מנגנון יעיל של יצירת תרבות מתוכננת והאמינה בכוחו של התכנון לשנות מציאות.

בקונגרס התשיעי של CIAM בשנת 1953, מתפתח שיח ביקורתי על המודרניזם הגבוה, תפיסת התכנון כ"לוח חלק" והיעדרם של תכנים כמו זהות, שכנות ומרקם. באותם שנים כישלון הערים הישראליות החדשת ובעיות השיכון הזינו ביקורת חברתית גם בקרב המתכננים הישראליים. השיח התכנוני מקבל תפנית בשנות השבעים, מהאדרת השיכון לשיח על יצירה של סביבות מגורים, אך עקרונות אלו באים לידי ביטוי בפרקטיקה עצמה עוד שנים קודם לכן.

נצרת עילית נוסדה ב1956 כחלק מאסטרטגיית יהוד הגליל כעיר קולטת הגירה, חולייה בשרשרת ערי הפיתוח שהוקמו בשנות החמישים. קבוצת המתכננים שפיתחה את העיירה החדשה, הייתה מורכבת ממהגרים שהיו באופן יוצא דופן גם תושבי המקום. המרחב הפיסי וקבוצת המתכננים מצביעים על היגיון אדריכלי אחר; אדריכלות אינסטינקטיבית העוסקת בסביבות מגורים, אדריכלות שאפשרה סוג אחר של חברה וקהילה. המחקר לומד את נצרת עילית כמרחב ייחודי ליצור של ארכיטקטורה אחרת, ומבקש ללמוד על תפקידו של התכנון ביצירת תחושת מקום וכינונו של מרחב מאפשר.

 

המרחב העירוני וההלכה היהודית

מרים פלדמן (מאסטר. מנחה שותפה: דר' אלס ורבקל)תמונה של מרים

בתחום הארכיטקטורה וההלכה מהווה הסוכה את יחידת הדיור הארעית והמינימליסטית למשך תקופת חג הסוכות. על פי ההלכה היהודית, על הסוכה להיות חלופה לבית עבור כל צרכי היומיום. מתוקף היותו נדרש לחוקים והלכות שמגדירים מידות מינימום ומקסימום, המבנה מתפקד כאלמנט דומיננטי בחלל העירוני מידי שנה. מהלכות הסוכה לומדים כי המבנה צריך לעמוד תחת כיפת השמים, להתאים בגודלו למשפחה לצרכי אכילה, שהות ושינה ולהגדיר חלל על ידי שלוש דפנות. ערכים אלו ועוד מהווים את הגורם לְהיוֹת הסוכה אלמנט המעורר קונפליקט סביב הגדרת המרחב העירוני.

בעבודה זו אעסוק בנושא הסוכה ובקשר בין התופעה ובין המשמעות החברתית של המרחב העירוני. בתוך מסגרת זו יתמקד המחקר בשאלה: כיצד תופעת בניית הסוכה, על כל מרכיביה, מְבַנַה את המשמעות החברתית של המרחב העירוני ואיזו משמעות לובשים המרחבים הציבוריים במהלך ההקמה, ימי החג והפירוק של הסוכות?

המחקר ינקוט במתודולוגיה משולבת המפגישה את שדה הידע מהמקורות היהודיים, את שדות הניתוח האתנוגרפי ואת שדה הניתוח המורפולוגי-אורבני. על ידי חקר מקרה מבחן של נקודת המפגש הנוצרת במשולש זה ביחס לתחום עירוני הנמצא בקדקודה הצפוני של שכונת מוסררה, יוצג ניתוח אדריכלי ואתנוגרפי על פני ציר הזמן בשנה ויכלול תצפית משתתפת, סיור, מיפוי, חקירה, תיעוד ותיאור של הממצאים בשטח. על ידי איסוף החומרים מהמרחב העירוני, תיבחן ההשוואה בין תקופת היומיום לבין תקופת ה'אירוע' של חג הסוכות.

מאחר והמחקר יתמקד במקרה מבחן של שכונה המאוכלסת בתושבים מהחברה החרדית, הוא עשוי לתרום במישור האתנוגרפי, בהבנה וביאור של התופעה המתרחשת מידי שנה בחברה הדתית והחרדית בישראל. המחקר יעמוד על האופן שבו האמונה, עול קיום המצוות והמנהגים בחברה הדתית מהווים גורם לעיצוב המרחב העירוני בישראל. בדרך זו ניתן יהיה ליצור חיבור בין אתנוגרפיה של קהילה והאופן שבו היא מממשת רעיונות יהודיים ובין ביטוי אדריכלי פיזי הכפוף להלכה.

 

התחרדות כמקרה בוחן לתהליכי שינוי עירוניים

יועד שחר (מאסטר)תמונה של יועד

בירושלים, התפתחו לאורך ההיסטוריה מרחבים חרדיים הומוגניים בשכונות הוותיקות על מנת להתמודד עם "החרדה מפני השפעותיה של התרבות המערבית". אולם, במהלך העשורים האחרונים, בשל ריבוי טבעי גבוה בקרב החרדים וצפיפות דיור הולכת וגוברת בשכונות הוותיקות, מתרחשת, בניגוד לערכים החרדיים, תופעה רחבת היקף של "יציאה מחוץ לחומות" – עזיבת הטריטוריה החרדית ומעבר לשכונות של לא-חרדים. התחרדות שכונות אלו היא תהליך מרחבי-חברתי שבמהלכו מתפרסת אוכלוסייה חרדית למרחבים שאינם חרדיים ואלו כתוצאה מכך, עוברים שינוי משמעותי באופיים. "ההתחרדות” אינה מושג נייטרלי, היא נתפסת כהשתלטות, ככפייה, כעננה שחורה, תרתי משמע.

בניגוד לשיח זה, ברצוני לרדת לעומקו של תהליך ההתחרדות כמקרה ספציפי של תהליכי שינוי עירוניים – דמוגרפיים, תרבותיים וחברתיים. בפרט, המחקר עוסק בנקודה מסוימת בתהליך שהיא נקודת מפנה (Tipping Point) שבה משתנות הציפיות של התושבים לגבי אופייה וזהותה העתידיים של השכונה. הביטוי הבולט ביותר של נקודה זו במציאות הוא עזיבה של התושבים וכניסה מאסיבית של המהגרים החדשים. הניסיון לתאר נקודה בזמן ובמרחב שבה מגיע תהליך השינוי ל"קו פרשת המים" מחייב הישענות על התשתית החברתית שעומדת בזירת הקונפליקט, קרי, על המוסדות החברתיים (מוסדות חינוך, דת ותרבות). המוסדות החברתיים בשכונה משפיעים על האקלים השכונתי ויכולים להוות אסטרטגיה לזירוז או לבלימה של התהליך אל עבר נקודת המפנה.

שיטת המחקר היא שיטה מעורבת המשלבת ניתוחים כמותיים של נתונים סטטיסטיים ממקורות שונים עם עבודת שדה איכותנית שאערוך בשכונת קרית יובל ובשכונות הסמוכות אליה. במטרה לאפשר התבוננות רחבה על התהליכים בשכונה, ישלב המחקר בין חקירה אינדוקטיבית לחקירה דדוקטיבית. שילוב זה יעשה מחד, באמצעות בחינה ותיעוד של האסטרטגיות להתפרסות החרדית בשכונה, המונחות מלמעלה, ומאידך, בניתוח עמדותיהם של תושבי השכונה הקיימים והפוטנציאלים. עיבוד, ניתוח ומרחוב הנתונים הסטטיסטיים והממצאים ממחקר השדה, ישמשו ליצירת מערכת הבחנות מבוססות מפה העומדת על הקשר בין תפרוסת האוכלוסייה לבין פעילות המוסדות. באמצעות התמות המרכזיות שיעלו מהרשמים של המיפוי האינטגרטיבי ניתן יהיה להבין את השינויים החלים בשכונה ואת התנאים ליצירת נקודת מפנה.

 

"אתה רוצה למקסם את הרווח הכלכלי שלך. מה עם שלי?" ניתוח תמ"א 38 כעסקה תכנונית

נועה פראוור (מאסטר) נעה תמונה
סביב תמ"א 38 התפתחה קואליציית פיתוח רחבה וחזקה המונה את המדינה ואת העיריות, יזמים ובעלי דירות. על מנת שעסקה מכח תמ"א 38 תצא לפועל נדרשת הסכמה של כל הצדדים. לכן בתוך קואליציית הפיתוח מתקיימת תלות הדדית. עבודה זו עומדת על יכולת ההתארגנות של בעלי הבתים ואסטרטגיות הפעולה בהם הם נוקטים אל מול השותפים האחרים – כמשתנים מרכזיים בהוצאה לפועל של  תוכניות  מכח תמ"א 38.  בניגוד לשותפים האחרים (המדינה, היזמים), בעלי הדירות אינם מהווים קבוצה מגובשת ומאורגנת.

כמסגרת מושגית מארגנת לניתוח ממצאי המחקר, אטען כי תמ"א 38 היא "עסקה תכנונית": קידום מיזמי פיתוח דרך שיתוף פעולה בין המגזר הפרטי והציבורי, תוך איזון ההשקעות וההכנסות של הצדדים. הגדרה זו מאירה את התמ"א כהסכם, על פיו המדינה משתמשת בכלי תכנוני (תכנית מתאר ארצית) המאפשר סחר בזכויות בנייה, שמייצרות הון ליזם. בתמורה היזם לוקח על עצמו מטלה ציבורית. במקרה של תמ"א 38,  המטרה הציבורית היא חיזוק הבניין בפני רעידות אדמה ובחלק מהמקרים אף בניית ממ"ד – זאת אומרת מתן מענה לסוגית המיגון.

 

שאלת המחקר היא מהם התנאים החברתיים המאפשרים או לחילופין מונעים מבעלי דירות להתארגן על מנת להיטיב את תנאי הדיור שלהם? זירת המחקר שבחרתי היא מטרופולין תל אביב. בחרתי שלושה בניינים: שניים במרכז ובניין ביפו (למעשה אלו שלושה בניינים הבוחנים פרוייקט משותף). בכל אחד מהבניינים ליוויתי את התהליך תוך שילוב בין תצפית משתתפת וראיונות עומק.

התנהלות הבעלים בזירה כלכלית: במחקר מצאתי כי חיזוק המבנים בפני רעידת אדמה אינו נתפס כמטלה ציבורית בעיני בעלי הדירות. מכאן שההיגיון הבסיסי של שיתוף הפעולה בין הבעלים ליזם קשור בעיקר בהיותה של התמ"א עסקה תכנונית – משא ומתן מתמשך העוסק בעיקרו ברווח כלכלי, שבו שאלת האינטרס הציבורי כמעט שאינה עולה.  ממצאים אלה באים לידי ביטוי בשפה שבה משתמשים בעלי הדירות, שפה המייצגת שאיפה לרווח אישי, והשוואתו לרווחים של אחרים. החשש מאי הוגנות וממצב בו הם עלולים "לצאת פראיירים" בהשוואה לאחרים גורם לבעלי דירות לנסות ליצור תנאים שווים במצב לא שוויוני (הנובע פעמים רבות ממדיניות עירייה, מיקום הדירה או תצורת מגרש).

תפיסת הבניין כקבוצה: מבחינת תמ"א 38 הבניין נתפס כקבוצה: צריכה להיות הסכמה של לפחות 66% מבעלי הדירות[1] על מנת לממש תכנית במסגרת התמ"א. כמו כן, יזמים לרוב דורשים שתתמנה נציגות מתוך הבניין שתנהל את הבניין לאורך התהליך, ומבחינה תכנונית צריכה להיות אחידות בחזיתות ובמיקום הממ"ד, משמע גם החלטות פנים דירתיות מסוימות צריכות להיעשות ביחד.

אולם, האם באמת ניתן לתפוס את הבניין כקבוצה? ישנם מספר טעמים מדוע הגדרת בניין כ"קבוצה" בצורה אפריורית איננה מדויקת, בפרט במסגרת "עסקאות תכנוניות", והתייחסות אליו ככזאת עלולה לפגוע בסיכויי המימוש של פרוייקטים. מחקר זה בא לטעון שהעסקה התכנונית מכתיבה את אופי התארגנות בעלי הדירות, ולמעשה מכשילה או לפחות מקשה על יכולתם להתלכד לקבוצה, ומכאן מצמצמת את יכולתם של מיזמי תמ"א 38 לצאת לפועל.

עבודה זו מספקת הסבר שלוכד את הקשר בין סוג האחריות שהמדינה לוקחת (פיתוח כלי התמ"א) להתארגנות בעלי הדירות. יש דפוס שהמדינה יצרה שבו הפיתוח נתפס כעסקה כלכלית ודפוס זה מכתיב את התנהלות השחקנים השונים בתכניות מטעם תמ"א 38.

 

 

[1]  בתמ"א 38/2, משמע הריסה ובניה נדרש 80%